<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ולעניין אם יוכל אדם ליטול לולבו של חבירו שלא מדעתו ולברך עליו כתב רבינו זרחיה הלוי ז"ל דנוטלו לברך עליו אפי' שלא מדעתו דניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בין בגופה בין בממוניה. ואינו מחוור בעיני מורי הרב נ"ר דהא גרסי' בפרק לולב הגזול מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום טוב הראשון של חג אלא א"כ נתנו לו במתנה ולאפוקי מאי אי למעוטי גזול תנינא, ואי למעוטי שאול תנינא, אלא לאו למעוטי כי האי גונא, כלומר שצריך שיתננו לו במתנה. ועוד קשיא ממעשה דרבן גמליאל דפרק לולב הגזול דגרסי' התם ומעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא שהיו באין בספינה, ולא היה להם אלא לולבו של רבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לר' עקיבא במתנה נטלו ר' עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל, ואי הוה אמרי' ניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בין בגופיה בין בממוניה בודאי קים ליה דרבנן ניחא להו למיעבד מצוה, וא"כ אמאי הוה להו למיתן חד לחבריה במתנה. ועוד שאע"פ שאמרו ניחא ליה לאיניש לקיומה מצוה בין בגופיה בין בממוניה בגופיה משמע שהוא עצמו עשה המצוה אבל שיעשה אחר בשבילו לא אמרו הילכך ביום טוב הראשון של חג בעינן שיתנהו לו לחבירו במתנה גמורה ואם לאו לא יצא. והראיה מדאמרי' בפרק אלו מציאות השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחר, ואקשינן מאי אירייא ספר תורה אפי' כל מילי נמי דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר, ופרקינן ספר תורה איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא ניחא ליה לאיניש לקיומה מצוה בין בגופיה בין בממוניה קמ"ל, אלמא משמע שאינו רוצה שיעשה אחר מצוה משלו שלא מדעתו. ואם תאמר אינו רשאי להשאיל אמרו אבל לוקח לעצמו, זה אי אפשר, וכי זה שבא לידו ברשות לא ישאילנו כל שכן שלא יקח לעצמו שלא ברשות בעליו, וכן עמא דבר.
ומי שמתעטף בטלית חבירו כתב הרב הקדוש רבי יעקב מקורביל ז"ל שאינו מברך אלא א"כ נתנו לו חבירו במתנה גמורה על מנת להחזיר, ואם בירך הויא ליה ברכה לבטלה. וכן שמעתי שהורה כן הלכה למעשה מורינו הרשב"א ז"ל, אבל רבי' שמשון משאנץ ז"ל כתב שהמברך בטלית שאולה לא הפסיד אם בירך עליו. ואפי' לא נתן לו רשות דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בין בגופיה בין בממוניה. ותמיהא לי טובה דהא אמרי' בפר' אלו מציאות מהו דתימא ניחא ליה לאיניש לקיומיה מצוה בין בגופי' בין בממוניה, קא משמע לן אלמא דאינה הלכה, וכן כתב בתשובה הרב אלפסי ז"ל וצריך לי תלמוד. אבל מכל מקום אם מצאה מקופלת מונחת צריך ליטול רשות. וכן כתב הרב ר' פרץ ז"ל שקבל מפי הרב ר' מנחם בן הרב ר' שמואל ז"ל.
<h2>דף צד.</h2>
כתב השר של קוצי ז"ל זה לשונו, כל התנאים שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין כל דיני ממון צריך שיהא התנאי כפול, כר' מאיר דקימא לן כותיה במי שאחזו כדמוכח התם בתר הכי דקאמר שמואל התקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי וכו', השני שיהא ההין קודם ללאו, השלישי שיהא קודם למעשה, אע"פ שחכמים חולקין על זה בפרק הפועלים מכל מקום סתם לן במשנה כר' מאיר, הרביעי שיהא התנאי דבר שאפשר לקיימו כר' יהודה בן תימא שאומר כן בפרק המגרש ובפרק הפועלים, ואמר רב נחמן הלכה כמותו. וכל אלו הארבעה הוו בתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען, אם חסר התנאי אחד מארבעה דברים הללו הוי תנאי בטל ומעשה קיים, כדמפרש בפרק מי שאחזו וא"כ הכא נמי צריך שיאמר על מנת שתחזירהו לי הרי הוא לך במתנה ואם לאו לא יהיה שלך, ובכמה מקומות בתלמוד אין חושש להאריך, עד כאן. וכן דעת רבי' תם ז"ל שצריך תנאי כפול, אבל רבינו שמואל אחיו לא כתב כך בפרק יש נוחלין שאין צריך תנאי כפול אלא נותן לו סתם ומחזיר לו סתם, וכן מוכח מעשה דרבן גמליאל נתנו במתנה לר' יהושע ולא אמר על מנת להחזיר. ואי קשיא לך הא דאמרי' בירושלמי ר' נחמן בר יצחק יהב אתרוגא לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו ניהלי, משמע משם שצריך שיאמר על מנת להחזיר. יש לתרץ דמשום דהוה ינוקא ואמרי' לא ליקני איניש לולבא לינוקא ביומא טובא דינוקא מיקנא קני אקנויי לא מקני, אבל בגדול אין צריך לומר אלא מתנה סתם, אבל אני רואה מנהג כל גלילות ארצינו לומר על מנת שתחזירהו לי, ולא נהגו לומר תנאי כפול.
